היי,
נתחיל באקטואליה – שוק ההון בארץ ובארה"ב נמצא בשיא של כל הזמנים, עם תשואות יוצאות דופן. ישנן קומץ מניות אשר משך והוביל את העליות החדות, בעיקר חברות הקשורות לעולם השבבים ופיתוחי AI.
הנושא ה'חם' עליו כותבים היום כלכלנים ומנהלי השקעות הוא האם מדובר בבועה שעלולה להתפוצץ ולגרור ירידות חדות, או שמה מהפכת הAI אכן משפיעה על רווחיות החברות בצורה משמעותית ולכן יש הצדקה לעליות חזקות אלו.
לא בזה יעסוק הניוזלטר.
אני רוצה לכתוב על זווית אחרת, אבל לדעתי, רלוונטית לא פחות למצב השוק כיום, לסכנות ולהזדמניות שבו.
תקציר מנהלים
'קללת הניצחון' של ג'ון בוגל, ממציא שיטת ההשקעה הפאסיבית במדדים. הסכנה המהותית לתפקוד שוק ההון כאשר אחוז גבוה מידי של השקעות מושקע בהשקעה פאסיבית במדדים.
השקעה פאסיבית במדדים רחבים
התיאוריה השולטת היום בקרב הציבור היא שיטת השקעה במדדים רחבים, כגון SP500 , ת"א 125 ועוד תשיא את התשואה הגבוהה ביותר לאורך זמן. אבי השיטה ומייסד ענקית ההשקעות 'ואנגרד' ,ג'ון בוגל, טען שהפיזור הרחב וההשקעה הזולה מנצחים את מנהלי ההשקעות האקטיביים לאורך זמן.
אכן מי שהשקיע בהתאם לתפיסת עולמו של בוגל הרוויח ובגדול ב15 שנים האחרונות.
הבעיה
לאחר שהבנו את היתרונות של השקעה פסיבית בקרנות מחקות מדד – עלויות נמוכות, פיזור רחב ותשואות גבוהות בשנים האחרונות אפשר לדבר על הבעיות.
מייקל גרין, אסטרטג פיננסי ומנהל השקעות, מזהיר כי הדומיננטיות הגוברת של גישה זו יצרה עיוות מערכתי בשווקים. לטענתו, רוב המשקיעים כיום פועלים כמו "צופים" שרק רוכבים על הגל, והדבר משנה את הכללים הבסיסיים של הכלכלה הפיננסית, מה שמעמיד את התיקים שלנו בסיכון חדש ומשמעותי.
מנגנון "גילוי המחיר" נעלם
היסוד של שוק בריא הוא "גילוי מחיר" – אנליסטים ומשקיעים אקטיביים שבודקים לעומק את שווי החברות (למשל, באמצעות מכפיל רווח) ומחליטים אם לקנות או למכור. גרין טוען כי זרימת כסף אדירה ובלתי פוסקת לקרנות מחקות מדד פוגעת במנגנון הזה. עבור קרן פסיבית, חברה היא רק "רשומה" שיש לקנות אותה לפי משקלה במדד, בלי קשר לשווי האמיתי שלה. כתוצאה מכך, יש פחות ופחות משקיעים ש"אכפת להם" מהמחיר, והמחירים מתנתקים מהיסודות הכלכליים. כאשר משקיע רוכש כל חודש באופן קבוע קרן מסויימת, הוא במודע אדיש למחיר שבו הוא קונה את המניות.
הגדול גדל
מעבר לניתוק מהיסודות הכלכליים, הזרימה העיוורת הזו יוצרת עיוות נוסף שניתן לראות היום. ככל שחברה גדולה יותר (שווי שוק גבוה), כך הקרנות הפסיביות נאלצות לקנות ממנה יותר, מה שמנפח עוד יותר את מחירה ומגדיל את משקלה במדד. דוגמה לכך היא הריכוז העצום של השקעות ב"שבע המופלאות" (מניות הטכנולוגיה הענקיות). הכסף הפסיבי פועל כ"מכונת שאיבה" שמזרימה הון רב למובילי השוק, וגורמת להם להיות יקרים הרבה מעבר למה שמשקיע אקטיבי מוכן לשלם – ומנפחת בועה.
ניתן לראות זאת גם כשיש 'עדכוני מדדים' כאשר חברה נכנסת למדד הSP500 היא פתאום מקבלת ביקושים גבוהים כי הקרנות חייבות לקנות אותה ולא משנה מה המחיר. וכשהביקוש גבוה > המחיר עולה, אפילו שלא קרה שום שינוי מהותי בעסק עצמו.
אזהרתו של ג'ון בוגל
לא רק מייקל גרין מצביע על בעייה זו אל גם ג'ון בוגל עצמו, האיש שייסד את קרן המדד הראשונה והפך את ההשקעה הפסיבית לנחלת הכלל, הביע דאגה דומה לגבי הצלחת השיטה. בוגל טען כי: "אם כולם יהיו משקיעים פסיביים, המערכת לא תעבוד". הסיבה לכך היא פשוטה: אם אין משקיעים אקטיביים שיקבעו מחירים על בסיס מחקר וערך, המדד הופך למראה מעוותת של השוק, והקצאת ההון בחברות הופכת בלתי יעילה לחלוטין. לכשיגיע מצב בו המשקיעים הפסיביים ירצו למכור את המניות, המשקיעים האקטיביים שנותרו לא יסכימו לקנות במחירים שהתנפחו לאורך הזמן כי רוב השוק היה פשוט אדיש למחיר. מצב כזה שיש המון מוכרים ומעט קונים עשוי לגרור נפילות אגרסיביות והפסדים כואבים. גרין טוען שאנחנו מתקרבים כעת לנקודת האל-חזור שבוגל חזה.
אז מה עושים?
כמנהל הון משפחתי, אני רואה את התיאוריה של גרין תזכורת נוספת לחשיבות גישת השקעות הוליסטית ולצורך האקוטי בבניית תיק מאוזן ומותאם למטרות החיים שלך. הגיוון הנדרש אינו רק בין נכסים, מטבעות או גאוגרפיות, אלא גם בין מתודות השקעה שונות.
אם אתם לא יודעים או מתלבטים מה מצבכם בקשר לגיוון זה, מוזמנים להיות איתי בקשר.
אני יודע שהניוזלטר הזה יצא לי ברמה קצת יותר גבוהה מהקודמים, ונכנס יותר לעומק תפיסות של עולם ההשקעות, אשמח לקבל תגובות, שאלות ומחשבות לגבי מה שכתבתי, אם היה מעניין, מספיק מובן ומונגש.
נעם